ע

רקע וההליך

המערערת, אלמנתו של מנוח שרכש פוליסות ביטוח חיים, ערערה על קביעת בית משפט השלום לפיה הפוליסות בוטלו על ידי המנוח בחייו בשיחת טלפון. המערערת טענה כי דרישת הכתב בסעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח היא מהותית ולא ניתן להתנות עליה. בית המשפט המחוזי, בגיבוי עמדת הממונה על שוק ההון, קבע כי הדרישה היא ראייתית במהותה. נקבע כי שיחה מוקלטת בה הביע המנוח רצון ברור וסופי לבטל את הפוליסה, בצירוף העובדה שלא שילם פרמיות נוספות ופדה החזר פרמיות, מספקת כדי להוכיח את הביטול, וכי עמידה דווקנית על דרישת הכתב במקרה זה מנוגדת לעיקרון תום הלב.

הסוגיה המשפטית

האם דרישת הכתב בסעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח היא דרישה מהותית או ראייתית?

עיקרי ההכרעה

הערעור נדחה. נקבע כי דרישת הכתב בסעיף 45(א) לחוק היא ראייתית. שיחה מוקלטת המעידה על רצון ברור, סופי ומושכל של המבוטח לבטל את הפוליסה, בצירוף התנהגות המעידה על הבנת הביטול (אי תשלום פרמיות ופדיון החזר), עונה על דרישות החוק.

המשמעות המעשית למבוטחים

מבוטחים וחברות ביטוח יכולים להסתמך על שיחות טלפון מוקלטות לצורך ביטול פוליסות ביטוח חיים, ואין צורך הכרחי במסמך בכתב, כל עוד קיים תיעוד מוקלט המעיד על רצון ברור של המבוטח ועל הבנת משמעות הביטול.

במחלוקת מול חברת הביטוח חשוב לשמור את הפוליסה, מכתב הדחייה, ההתכתבויות והמסמכים הרפואיים או השמאיים. כאשר קיימת דחיית תביעת ביטוח, יש לבחון את מלוא הנימוקים ואת מועדי ההתיישנות לפני פעולה.

לעיון במסמך פסק הדין במקור